התקווה לרחם

שירי (שם בדוי) הגיעה אלינו ליחידה להפריה חוץ-גופית ב"הלל יפה" לפני מספר חודשים. בחורה צעירה וחיונית, שנישאה לפני מספר שנים. היא ובעלה, כמו זוגות רבים, מעוניינים בהקמת משפחה בישראל. רק שלשירי, מעולם לא הייתה האופציה של נשיאת הריון, מהסיבה הפשוטה - היא נולדה ללא רחם".

באופן לא מאוד ידוע, כמו שירי, ישנן נשים רבות. ליתר דיוק, הסטטיסטיקה מדברת על אחת מכל 5,000 נשים שנולדות ללא רחם מסיבות שונות. במקרה של שירי, מדובר בתסמונת נדירה הנקראת MRKH (מאייר רוקיטנסקי קוסטר האוזר), שבה לאישה מתפתחת מערכת הורמונלית נקבית תקינה הכוללת את השחלות ומבנה איברי מין חיצוניים תקינים, אך הרחם וחלק מהנרתיק לא מתפתחים. הגילוי על היעדר הרחם, במקרה של שירי, היה בגיל 14, כאשר פנתה לקבלת ייעוץ לאחר שהווסת בוששה מלהופיע.

נשים ללא רחם או עם רחם שאינו פונקציונלי נחשבות היום לעקרות. הפתרון היחיד הקיים עבורן, במקרה שהן מעוניינות בצאצא בעל הורות גנטית שלהן, הוא פונדקאות הריונית, תהליך מורכב מבחינה אתית, משפטית ודתית.

השאלה העיקרית הנשאלת במקרים אלו היא האם נגזר על נשים אלו לחיות ללא ילדים? לאמץ ילדים? או שמא להיעזר בשירותי פונדקאות בלבד?

ובכן, בעניין זה, קשה שלא להבחין בפריצות הדרך המדעיות הכבירות של מדע הרפואה בעשורים האחרונים בתחום הפריון וההשתלות. בשנים האחרונות, ניתוחי השתלת איברים התקדמו מאוד והפכו לפעולה רפואית מצילה חיים וזמינה (באופן יחסי) – לב, כליה, כבד ועוד, הינם איברים ששכיחות השתלתם שרירה וקיימת. לצידם, החלו להתפתח גם השתלות מורכבות יותר - השתלת גפיים, פנים ואחרות. במקביל, כבר משנת 1978 עת התקיימה הפריית המבחנה הראשונה, חלה גם התקדמות ניכרת בכל הקשור לתחום הפריון והפוריות. בהינתן נתונים אלו, הפתרון של השתלת רחם לשירי ולנשים נוספות הסובלות ממומים רחמיים או מהיעדר רחם - גם הוא כבר אינו בגדר מדע בדיוני.

השתלת רחם ראשונה ועתיד אופטימי

הניסיון לבצע השתלת רחם נעשה לראשונה בשנת 2000 בערב הסעודית. המושתלת, בת 26, עברה השתלת רחם מאישה בת 46, שתרמה את רחמה (יש לציין כי, בעיקרון, נשים יכולות לתרום רחם בכל גיל, כל עוד הוא תקין). הרחם שרד במשך שלושה חודשים בגופה של הנתרמת ולאחר מכן הראה סימני דחייה. הניסיון הבא, מוצלח יותר, היה בשנת 2012 ונעשה באישה צעירה מטורקיה, שעברה השתלת רחם. הרחם שנתרם הצליח להיקלט בגוף, לא הראה סימני דחייה, והאישה הייתה במעקב של כשנה וחצי. לאחר תקופת ההמתנה עברה האישה הפריה חוץ-גופית ולרחם המושתל הוחזרו עוברים. הרחם המושתל הצליח לקלוט עובר, הוכחה לתפקודו התקין. אך באופן מצער ביותר, העובר הפסיק להתפתח בשבוע השמיני להריון. עם זאת, האישה עדיין מיועדת לעבור טיפולי הפריה נוספים.

המשמעות של מהלך זה, מוצלח חלקית ככל שיהיה, היא שאותן נשים שנולדות ללא רחם, נשים שסובלות ממומים ברחם או נשים עם רחם שתפקודו נפגע, יכולות עתה להתנחם בפריצת הדרך המשמעותית הזאת, שבעתיד, אולי תאפשר גם להן לגדל תינוק בגופן.

מומים רחמיים והשתלת רחם – למי זה מתאים ואיך זה עובד?

מומים רחמיים מולדים מתחלקים לקבוצות שונות ושכיחותם מהווה כ-6.7% מהאוכלוסייה הנשית הכללית. רובם מאפשרים הריון, אך ההריון יכול להסתיים בשלבים מוקדמים בהפלות או בלידות מוקדמות. לדוגמה: המום הרחמי השכיח ביותר הוא מחיצה רחמית, הגורמת לכ-80% מכלל ההפלות הטבעיות. במצבים אלה ניתן לתקן את הפגם הרחמי על ידי הסרת המחיצה בניתוח פשוט יחסית בגישה הסטרוסקופית.

קבוצת המומים הרחמיים השכיחה פחות (כאמור אחד ל-5,000) הינה פגיעה בהיווצרות הרחם במצב הנקרא MRKH. לקבוצת נשים זו הרחם וחלק מהנרתיק לא מתפתחים כלל. הם מהווים כ-3% בלבד מהנשים עם מומים רחמיים. לקבוצה זו שייכת שירי. בקבוצת נשים אלו, המטען הגנטי תקין לחלוטין וכן ההתפתחות המינית רגילה, אך מכיוון שבגופן אין רחם, לא מופיעה הווסת והן לא יכולות להרות. האופציה שעמדה בפני נשים אלה עד כה הייתה, כאמור, פונדקאות.

סיבות נוספות העשויות להתאים להשתלת רחם הן נשים שעברו כריתת רחם בגיל הפריון בשל סרטן רחם או סרטן של צוואר הרחם, שרירנים גדולים, דימומים רחמיים קשים במהלך הלידה או לאחריה או ילדות שנחשפו לטיפולי רדיותרפיה בגיל צעיר, שעשויים לפגוע בגדילת הרחם או בתפקודו. גם נשים עם הידבקויות רחמיות קשות (תסמונת ע"ש אשרמן) שעברו הפרדת הידבקויות ורחמן נשאר לא תפקודי, יכולות, עקרונית, ליהנות מהשתלת רחם לאחר כריתת הרחם הלא-מתפקד שלהן.

טכניקת השתלת הרחם כרוכה בניתוח מקיף וגדול באגן. הניתוח כולל את הרחם ואת כלי הדם הגדולים הסמוכים לו. הוא חייב להתבצע על ידי גינקולוגים ומומחי השתלות כדי שהטכניקה תתבצע בצורה יעילה שתמנע תהליכים של נזק רקמתי מתמשך מחוסר חמצן לרקמה.

גם לתהליכי הדחייה של הרקמה המושתלת יש משמעות רבה בתהליך הישרדות הרחם בגוף. עד כה התבצעו מחקרים רבים על הטיפול המועדף במניעה של דחיית השתל, אך לא נמצא פרוטוקול שמוכח כיעיל במניעת הדחייה של הרחם. דחייה של שתל בגוף וזיהויו כגורם זר היא זו שגרמה לכישלון של ניתוח ההשתלה הראשון בסעודיה.

עתיד אופטימי?

שירי חובקת היום ילד ראשון לאחר טיפוליIVF והחזרת עוברים לאם פונדקאית. כאמור, המטען הגנטי הוא לחלוטין שלה ושל בעלה. קשה להצביע מתי בדיוק תהפוך השתלת רחם לפעולה ברורה ביעילותה בדומה להשתלת לב, ריאות, כבד או כליות. אך בל נשכח, שגם השתלות של איברים אלו נחשבו בעבר כבעלות סיכוי נמוך להציל חיים, וכיום אין עוררין על יעילותן. מי יודע, אולי הילד הבא של שירי כבר יהיה ילד שאותו תוכל לשאת ברחמה. מה שברור – העתיד, בנושא זה כבר כאן והוא כאן כדי להישאר.