דלג על Banners
Banners
לוגו וסלוגן חדש דף הבית
דלג על בר עליון משנה
בר עליון משנה
דלג על חיפוש
חיפוש
דלג על בר עליון
בר עליון

צליאק: לא רק רגישות לגלוטן

למחלת הצליאק גם פן נפשי, הכולל את ההתמודדות החברתית, הנפשית והמשפחתית עם המחלה. שילוב של טיפול נפשי, לצד הרפואי, מסייע למטופל ללמוד להתמודד עם המחלה בצורה הנכונה ולסגל אורח חיים מתאים
2/05/2010

הפן הנפשי של מחלת הצליאק: חשיבות מכרעת להתאמת התנהגות ההורים ובני המשפחה למצב

רגישות לחלבון המרכיב את הגלוטן שבדגנים מסוימים היא ההגדרה הרשמית למחלת הצליאק, אולם מתברר שלא רק רגישות פיזית מטרידה את החולים בה. מחלת הצליאק שייכת לקטגוריית המחלות שנתפסו בעבר כמחלות פסיכוסומאטיות, דהיינו, מחלות שלהיבט הנפשי ישנו מרכיב מהותי בהתפתחותן, במקורן ובטיפול בהן.

החולה בצליאק סובל לרוב מתופעות של כאבים עזים ונזקים למעיים. המחלה מופיעה כתופעה נילווית למחלות פיזיות נוספות או כמחלה בפני עצמה, ונדרשת עבורה הסתגלות חברתית וגופנית מורכבת.

לאורך השנים דנה הרפואה רבות במחלות פסיכוסומאטיות. כיום נוטים להתייחס למחלות אלו כאל תופעות פסיכולוגיות שיש להן ביטוי פיזי ושהטיפול בהן חייב להיות משותף בהיבט הקליני ובהיבט הפסיכולוגי.

 

הטיפול הנכון למחלה: שילוב של טיפול רפואי ופסיכולוגי

אדם הסובל מצליאק יחווה סימפטומים פיזיים, שכאמור, קשורים לבטן ולפעולות מעיים. יש לציין, שמכיוון שתופעות אלו נחשבות גם לביטוי של חרדה לא מובנת או לביטוי נפשי אחר של מצוקה, איתור המחלה אינו פשוט. בהתאם, יכולים להופיע באופן נילווה סימנים דיכאוניים, כי בעצם נוצרים קשיים אמיתיים בתפקוד – באכילה, בשינה, במקום העבודה.

אם המחלה מאובחנת, הרי שהטיפול הנכון ביותר עבורה הוא טיפול משולב – רפואי ופסיכולוגי – זאת על מנת שהמטופל ילמד להתמודד איתה בצורה הנכונה ולסגל לו אורח חיים מתאים כבכל מחלה כרונית המתגלה בחיי האדם. ברור שמצב זה מחייב הסתגלות ומציאת פתרונות מבחינה מעשית, אך גם רגשית, חברתית ומשפחתית.

על החולים במחלת הצליאק אסורה בתכלית האיסור צריכה של מוצרים שקשורים ללחם וגלוטן על כל ביטוייו, ולכן גם הטיפול הוא יותר מוגדר וברור מבחינה רפואית. מבחינה פסיכולוגית, נותרת התמודדות רגשית של ההסתגלות למצב החדש, הכרה בבעיה והבנה של מה נדרש על מנת לפתור את הבעיה ולמצות את כל הפתרונות האפשריים.

הפגיעה בתפקוד החברתי באה לידי ביטוי בבידודו של האדם בעת מצבים חברתיים אופייניים. למשל, מסיבה שבה ישנם מאכלים המכילים גלוטן (בייגלה, כריכים, בירה), שאותם הוא לא יכול לצרוך. בעניין זה, מחסום הבושה יכול לגרום לחוסר נעימות של החולה עצמו. הוא מתבייש במחלתו ואינו רוצה לחשוף אותה, אך נתפס כמי שמתבדל בכך שאינו משתתף במסיבה.

 

 ילדים חולי צליאק: חשובה השתתפות ההורים והמשפחה

אם בגיל מבוגר אדם יכול להשתלט על עצמו ופשוט לא לגעת במאכלים מסוימים, הרי שבגיל הצעיר הדבר מסובך מזה. מאוד קשה להגיד לילד בן שנתיים "לא" כשכול הילדים מסביבו אוכלים משהו שנראה אטרקטיבי, כמו פיצה, אבל עלול להיות הרסני עבורו.

בהיבט הזה, לחינוך מגיל צעיר ולהבנה וההשתתפות של ההורים והתא המשפחתי ישנה חשיבות מכרעת.

בעת גילוי המחלה נדרשת התערבות הורית, אשר הצוות הפסיכולוגי הוא המספק לה תמיכה וייעוץ והיא חיונית לא פחות מהטיפול הרפואי. התאמת התנהגות ההורים ושאר חברי המשפחה למצב שבו בן משפחה אחר חולה בצליאק אינה פשוטה, ודורשת התאמה לדיאטה מסוימת ורכישת ידע לגבי מוצרי מזון בדיקתם: בדיקת תוויות תמידית לווידוא אי-הימצאות גלוטן, שימוש בחומרי אפייה ובישול מסוימים בלבד וכד'.

העלאת הנושא למודעות הורית, ובכך למודעות הילד ושאר חברי המשפחה, חיונית ביותר. לדוגמה: אם מחליטים להזמין פיצה לארוחה משפחתית, הרי שיש לספק תחליף ראוי לבן המשפחה הסובל מצליאק. ישנה חשיבות להטמעת ההבנה וההכרה של חולה צליאק צעיר שישנם מאכלים שעליו להימנע מהם, ולכן רצוי שלא להימנע מיצירת מצבים שבהם יש בסביבתו מאכלים האסורים לו, מתוך כוונה שיסתגל למצב החדש וילמד להתמודד עמו. פתרון אפשרי אחד הוא לא להזמין פיצה אלא להכין אחת, ובעצם להכין שתיים – אחת עם תחליפי גלוטן ואחת רגילה. כך לא נדרש אף אחד מחברי המשפחה לוותר על רצונותיו.

הרעיון הוא לא להפוך את המרחב המשפחתי למרחב של מתח או קונפליקט, אלא לפרק את המתח מראש. כמובן שהדבר דורש תכנון והעמקה, אך בהחלט ניתן להסתייע בצוות המטפל הרב מקצועי ובהכוונה של פסיכולוג או עובד סוציאלי.

דווקא בקרב ילדים קטנים קל יותר לשמור על איסורים והגבלים, כי עדיין קיימת סמכות הורית. כשהמטופל הוא ילד צעיר, ההתייחסות היא ראשית למשפחה כמערכת שעומד בפניה אתגר, במיוחד להורים, כי הם אחראים על ניהול המשפחה. יש להציב גבולות בפני הילד בצורה יצירתית. חשוב שלא לכפות פתרון, אלא לעזור להורים למצוא פתרונות שנכונים עבורם ועבור בני המשפחה שלהם. הילד חייב להיפגש עם הקונפליקט. אין למנוע מהילד את הידיעה שלאחרים מותר ולו אסור – הוא צריך ללמוד ולפתח בעזרת ההורים את הכלים הפנימיים להתמודדות עם המחלה, כלים חברתיים שיעזרו לו להתמודד בעתיד.

 

מחסום הבושה במחלת הצליאק – מקור לסטרס  

בגיל המבוגר יותר, כשהאדם אחראי על עצמו, הבעיה (מעבר לבעיה הפיזית) היא יותר מחסום הבושה, שגם לו ניתן לספק פתרונות שונים. אדם הסובל ממחלת הצליאק (שכאמור, יש לה מרכיב נפשי), עלול לחשוב על עצמו במונחים של "משהו פגום". בשיחות שאנו מבצעים מול חולים כאלו, אנו מסבירים להם שמדובר במחלה ככל המחלות ושהמחלה לא הופכת אותם למנודים או חריגים. גם אצל מבוגר וגם אצל ילד חשוב תמיד להדגיש שהם לא צריכים להתבייש במחלה או להרגיש אשמה.

מצב כזה, שבו אדם חולה צליאק מתבייש במחלה, גם עלול ליצור מקור נוסף לסטרס, שרק יחמיר את המחלה, ולכן החשיבות של ההתערבות הפסיכולוגית-נפשית במהלך הטיפול בחולה הצליאק. אם מתפתחים סימנים של דיכאון או חרדה, תיתכן גם התערבות פסיכיאטרית לשם קבלת תרופות, גם אם באופן זמני, שיקלו על ההתמודדות עם ההכרה במחלה, הטיפול הפיזיולוגי שלה וכן הלאה. התערבות פסיכיאטרית לעולם תיעשה אך ורק בהסכמת המטופל. בכל מקרה, למסגרת הטיפולית הפסיכולוגית ישנו יתרון בסיוע לאיזון המחלה, אך אין הכרח להמשיך בה כאשר האיזון הזה נוצר וכאשר לומדים לחיות עם המחלה.

למחלת הצליאק, בדומה למחלות פסיכוסומאטיות אחרות או מחלות כרוניות אחרות, יש להתייחס כאל בן זוג שיש ללמוד לחיות עימו. כמו בכל מערכת זוגית, גם כאן ישנן עליות וירידות ובהתאם תתבצע ההתמודדות עמה.

 

 
הדפסשלח לחבר

כתבות נוספות בנושא בריאות הנפש

דלג על Banners
Banners
בית ספר לסיעוד
דלג על Banners
Banners
נשים ויולדות
דלג על Banners
Banners
ילדים
דלג על Banners
Banners
רפואה משלימה
דלג על Banners
Banners
טיפ יומי
דרונט בניית אתרים
דלג על בר תחתון
בר תחתון
ניהול תכנים:
עבור לתוכן העמוד