האחות שהתנדבה לחזור למילואים

ריקה אל עמי דדון, בת 52 מכרכור, נשואה ואם לשלושה ילדים. היא גדלה בקיבוץ סעד, אחד היישובים בדרום שתושביו פונו מאז החלה הלחימה. "כשהחלו הדיווחים על כניסת מחבלים ליישובים מאוד נלחצתי. אמי בת ה-86 גרה לבדה בקיבוץ. היא הייתה סגורה בממ"ד במשך כל השבת ודאגנו מאוד לשלומה. למזלנו, המחבלים לא הצליחו לחדור לקיבוץ, ולמחרת נסעו אחיי להביא אותה משם. עכשיו היא נמצאת עם יתר המפונים של הקיבוץ במלון בים המלח".

לפני חמש שנים השתחררה ריקה משירות צבאי בקבע. היא שירתה כקצינת חינוך ועסקה בגיוס, שיבוץ וקידום אוכלוסיות מיוחדות כמו עולים חדשים, נוער בסיכון ועוד. באפריל 2019 החלה ללמוד סיעוד בבית הספר לסיעוד של המרכז הרפואי הלל יפה. עם סיום הלימודים, בספטמבר 2021, עבדה במחלקת הקורונה בבית החולים ולאחר מכן עברה הכשרה בטיפול פליאטיבי והוצבה כאחות מוסמכת במחלקת נשים.

ריקה אל עמי דדון במדי האחות של המרכז הרפואי הלל יפה ובמדיה כקצינת מילואים בחיל החינוך

 

 

מאז החלה המלחמה, חיפשה ריקה להתנדב במה שרק אפשר. היא סייעה למשפחה שהאם חולה והאב גויס למילואים, בישלה לחיילים, אספה תרומות בגדים למפונים ואף הגיעה לנחם משפחות של נופלים שכלל לא הכירה. באחת ממשמרות הערב שעשתה במסגרת עבודתה כאחות מוסמכת במחלקת נשים, התאשפזה קצינה המשרתת בחיל החינוך, אותה הכירה ריקה במסגרת השירות המשותף. קצינות בכירות מהחיל הגיעו לבקרה והופתעו לראות כי אחת האחיות במחלקה היא לא אחרת מאשר הקצינה הבכירה ששירתה איתן לפני כחמש שנים. כתוצאה מהמפגש המרגש ביניהן, שבו ציינה ריקה כי הייתה שמחה לחזור ולהתנדב למילואים, היא הוצבה בחמ"ל תל השומר כנציגת חיל חינוך באגף כוח אדם. מזה כחודש, מתמרנת בין עבודתה כאחות להיותה קצינת חינוך במילואים.

"לחיל החינוך יש משימות חשובות מאוד בזמן מלחמה והוא מסייע למאמץ המלחמתי בכל צורך שעולה, החל בהעברת חומרי הסברה למפקדים אודות מטרות המשימה, לכידות, דגשים וערכים, וכלה בתכנון וארגון פעילות הפוגה ללוחמים. אחד מעיקרי המאמצים של החיל הוא תמיכה באוכלוסיות המפונות. כל המורות-חיילות ומש"קיות ההוראה נמצאות במרכזי הפינוי ומסייעות לגורמי החינוך בכל דבר. החיל מסייע גם בתחום החקלאות, בכל יום מתארגנים מאות חיילים שיוצאים לשטח על מנת לסייע לחקלאים, וגם באיוש מוקדים טלפוניים, אריזות מנות קרב, תיאום כוחות למשימות שונות ועוד", מסבירה ריקה.

"לא תיארתי לעצמי שאחזור לשרת כקצינת חינוך במילואים. אני שלמה עם השינוי המקצועי שעשיתי ומרגישה שמצאתי את הייעוד שלי, כאחות. אני אוהבת את האינטראקציה עם המטופלים, האחריות לשלומם, להדריך אותם ולסייע בכל דבר ועניין. בחודש האחרון עוברים עליי ימים עמוסים מאוד, ולמרות הקושי, יש לי תחושת סיפוק אדירה ואני מרגישה שאני תורמת מעצמי ומהיכולות שלי, הן בעבודה והן בצבא".