אורתופדיה - שאלות ותשובות

כאב גב היא הבעיה הרפואית השכיחה ביותר באוכלוסיה הבוגרת. 80 עד 90 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת סובלים מכאב גב במשך חייהם.

למרות שכאב גב הוא תלונה שכיחה, ברוב המקרים לא ניתן לאתר במדויק את ההפרעה הגורמת לכך.

הסיבה השכיחה ביותר לכאב גב המלווה בהקרנה, בבוגרים מתחת לגיל 40, היא בקע (פריצה) של הדיסק לתוך תעלת השדרה.

הדיסק הינו טבעת סחוסית, המפרידה בין החוליות לאורך עמוד השדרה. הדיסקים מאפשרים את התנועה של עמוד השדרה ומהווים ''בולמי זעזועים'' של עמוד השדרה. הדיסק בנוי מגרעין סחוסי צמיג העטוף בטבעת סחוסית פיברוטית. קרע של הטבעת הסחוסית, מאפשר פריצה של הגרעין הסחוסי החוצה. עקב כך, נוצר בלט של הדיסק, או אף יציאה שלמה שלו לכיוון תעלת השדרה.

חוט השדרה והשורשים היוצאים ממנו, עלולים להילחץ על ידי הדיסק הפרוץ. הלחץ של הדיסק הפרוץ על השורש גורם לתהליך דלקתי משני. התופעה מתבטאת בכאב גב וכאב לאורך מהלך העצב. לחץ על העצב יכול לפגוע בתפקוד העצב, המתבטא בירידה בתחושה וחולשת שרירים. בקע של דיסק בין החוליות יכול להיווצר בכל מקום לאורך עמוד השדרה (עמוד שדרה צווארי, גבי או מותני). המקום השכיח ביותר הוא באזור החוליות המותניות התחתונות.

במקרה של כאב גב יש להיבדק על ידי רופא כדי לאמוד את מידת הנזק העצבי ולקבל טיפול רפואי מתאים. בדיקות אבחנתיות נוספות, אינן נחוצות בשלב הראשון.

בחולים עם תסמינים נמשכים או כאשר יש סימנים נוירולוגיים מתקדמים, דרושה הערכה אבחנתית נוספת: צילומי עמוד שדרה, CT (טומוגרפיה ממוחשבת), MRI (תהודה מגנטית).

הטיפול מבוסס על מתן תרופות נוגדות דלקת ומשככי כאב. ברוב המקרים הכאב חולף תוך מספר ימים. לאחר חלוף הכאב חשוב להמשיך בטיפול שיקומי.

זריקה אפידוראלית של סטרואידים עשויה להקל את הכאב במקרים חמורים יותר. במקרים שבהם אין הטבה, למרות הטיפול השמרני, או במצב של חסר נוירולוגי מתקדם, מומלץ טיפול ניתוחי.

ישנן מספר שיטות ניתוחיות המותאמות לסוג הבעיה הרפואית. בניתוח נכרת הדיסק הלוחץ על העצב.

בכל מקרה של כאב גב מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה או אורתופד, כדי לאבחן את הבעיה הרפואית ולתת את הטיפול המתאים.

הלוקס ולגוס הוא עיוות שכיח של הבוהן הגדולה בכף הרגל. זהו עיוות המופיע בקרב 4%-2% מכלל אוכלוסיית העולם המערבי, ובשנה נערכים למעלה מחצי מיליון ניתוחים לתיקונו. העיוות כולל סטייה של הבוהן לעבר שאר האצבעות, וזה יוצר מצב של עצם בולטת בצד הפנימי של כף הרגל, בשורש הבוהן. העצם הבולטת הזו מתחככת בשולי הנעל ויוצרת דלקת רצופה במקום, דבר הגורם לאי נוחות וכאבים ניכרים.

ישנם אנשים שיש להם נטייה להלוקס ולגוס, כתוצאה מגורמים דוגמת נטייה גנטית, מבנה אנטומי, גמישות רצועות כף הרגל, מחלות עצב-שריר, בעיות כגון פלטפוס, בעיות נוירולוגיות ועוד. לכל אלו נוסף ממד מרכזי שהוא סוג הנעליים. לנעלי עקב תפקיד משמעותי ביצירת העיוות.

ד"ר מקסים גורביץ', מנהל המרפאה לכף רגל סוכרתית ואורתופד בכיר ביחידה לכף רגל וקרסול, במחלקה אורתופדית ב' במרכז הרפואי "הלל יפה":

"מחלת הסוכרת פוגעת בכלי דם גדולים וקטנים גם יחד. הפגיעה בכלי דם גדולים (כגון עורקי שוק וירך) גורמת לסתימתם ופוגעת באספקת הדם לכף הרגל. באופן ברור, ישנה השלכה של פגיעה בזרימת הדם בכלי הדם הקטנים הממוקמים באזור כף הרגל והקרסול. לפגיעה בזרימת הדם לאזור זה מתלווית פגיעה עצבית שמתבטאת באיבוד תחושה באזור כף הרגל, ואיבוד היכולת להגן על הרגל מפני מפגעים חיצוניים. הפגיעה העצבית גם תורמת לאיבוד של יכולת ויסות אספקת הדם לגפה, המהווה קרקע פורייה להיווצרותם של פצעים שהגוף מתקשה להתמודד איתם. מכאן ההידרדרות למצב של התפתחות זיהומים עמידים ונמק שיביא לאיבוד הגפה עלולה להיות מהירה".  

ד"ר מקסים גורביץ', מנהל המרפאה לכף רגל סוכרתית ואורתופד בכיר ביחידה לכף רגל וקרסול, במחלקה אורתופדית ב' במרכז הרפואי "הלל יפה":

"אחד הסיבוכים הקשים ביותר של כף הרגל הסוכרתית היא תסמונת בשם 'ארתורופתיה ע"ש שרקו', ובקיצור – שרקו. תסמונת זו גורמת לעיוות והרס של הקרסול וכף הרגל בחולים סוכרתיים, והיא נוצרת עקב פגיעה מהותית במערכת העצבים, כך שהיא אינה יכולה להעביר בצורה תקינה אותות חשמליים למפרקים שונים בגוף. התוצאה היא, כאמור, הרס של המפרק ואיבוד הצורה של כף הרגל והקרסול.

"במקרים שבהם סובל אדם מקרעים גדולים ומשמעותיים בגידי הכתף, שלא ניתן 'לתקן' בניתוח רגיל, כלומר ישנו הרס סופי של הגידים והשימוש ביד הפך מוגבל מאוד מכיוון שאין גידים שייצבו את התנועה, ויעזרו בהרמת היד, יבוצע ניתוח 'החלפת כתף הפוכה'.

"הניתוח מערב השמה של פרוטזה, שבחלקה היא בעלת מבנה עגול ומיוחד המשנה את מבנה הכתף ולמעשה הופך אותו. ההיפוך יוצר מצב שהמכתש והעלי מתחלפים במיקומם, כך שהעלי עולה על עצם השכמה והמכתש עולה על ראש עצם הזרוע, זאת בניגוד למצב הרגיל.

"שינוי מבנה הכתף יוצר מצב שבו אפשר לייצב את הכתף ולחזק את כוחו של שריר הדלתואיד (שריר הכתף האחראי על הרמת היד). במצב חדש זה יכול המטופל לבצע תנועות מלאות של הכתף רק בעזרת שריר הדלתואיד ללא עזרת גידי השרוול המסובב (הגידים שנקרעו".