הדר דף הבית בלי JCI

"גומרים בקושי": על בעיית השפיכה המעוכבת אצל גברים

4%-10% מהגברים סובלים מבעיית שפיכה מעוכבת. מחקר שנערך במרכז הרפואי הלל יפה עסק בתופעה והעלה תוצאות לא מעודדות. המסקנה העיקרית היא שנדרש מחקר נוסף

לאחרונה פרסם ד"ר רונן רוב, מנהל המרפאה לבריאות מינית במרכז הרפואי הלל יפה, מחקר בנושא השפיכה המעוכבת, שבדק את הבעיה של "הגברים שלא מצליחים לגמור". מתוצאות המחקר, שאינן מעודדות כלל, אגב, עולות שתי מסקנות מרכזיות: האחת, שהטיפול בבעיה קשה ומורכב מכיוון שלא נחקרה דיה, והשנייה, שרוב הגברים הסובלים מהבעיה לא פונים בזמן לקבלת טיפול, מה שבהכרח מוריד את איכות חייהם.

מבחינה סטטיסטית בין 4% ל- 10% מכלל אוכלוסיית הגברים סובלים מבעיה של שפיכה מעוכבת בצורתה הראשונית, ובמילים פשוטות "לא מצליחים לגמור ואין סיבה רפואית ממשית". מדובר בגברים הנמצאים לכאורה בשיא אונותם, אשר מצליחים לייצר זקפה וגירוי מיני, אך אינם מצליחים להגיע לכדי שפיכה ואורגזמה בנרתיק האישה במהלך קיום יחסי מין.

"בניגוד לשפיכה מוקדמת, שעליה נערכו מחקרים ופורסמו עבודות רבות בספרות הרפואית המקצועית, השפיכה המאוחרת הינה בעיה שהמחקר הרפואי כמעט אינו עוסק בה, ולכן גם קיים קושי להסביר אותה ולטפל בה", כך על פי ד"ר רונן רוב, מנהל המרפאה לבריאות מינית ואורולוג בכיר במרכז הרפואי הלל יפה. "מדובר בבעיה שייתכן ובסיסה נעוץ במחסומים פסיכולוגיים שונים, אך ללא ספק יש לה גם מרכיב רפואי שטרם נחקר דיו. במצב של שפיכה מעוכבת, בדרך כלל, הגבר מצליח להגיע לשפיכה מלאה באוננות, כמו גם למצב של זקפה וגירוי מיני במהלך יחסי המין, אך, כאמור, לא מגיע לשחרור והרפיה מספקת בזמן יחסי מין עם בת זוג".

המחקר של ד"ר רוב בחן קבוצה של כ-22 מטופלים בתקופה של שבע שנים (1999-2006) בגילאים של בין 19 ועד 35, אשר פנו לקבלת טיפול במרפאה לבריאות מינית ב"הלל יפה" בשל חוסר יכולת להגיע לכדי שפיכה בעת קיום יחסי מין. במהלך המחקר נעשה טיפול משולב תרופתי ונפשי על מנת לנסות ולמקסם תוצאות חיוביות אצל המטופלים, דהיינו מצב של הגעה לשפיכה בנרתיק האישה לאורך תקופה של מספר חודשים. מטרת המחקר המוצהרת הייתה להעריך את הטיפול הניתן ותוצאותיו.

ההשפעה של חוסר היכולת לגמור בנרתיק האישה עלולה להיות משמעותית על איכות חיי הגבר וגורמת להתפתחותן של בעיות בלתי צפויות כגון הגעה לכדי אוננות כפייתית, פגיעה בביטחון העצמי, חוסר יכולת ליצור אינטימיות, ועוד. מקרה קיצוני אחד שבו נתקל ד"ר רוב במהלך המחקר הוא של זוג שהיה צריך לעבור תהליך של הפריה חוץ-גופית על מנת להביא ילד לעולם – כל זאת בשל חוסר היכולת להגיע לשפיכה בעת קיום יחסי מין. כלומר, לא רק איכות חיי הגבר נפגמת, אלא גם זו של בת זוגו לחיים.

תוצאות הטיפולים שנערכו במהלך המחקר, הראו מגמת שיפור והבראה רק אצל שלושה מטופלים מסך 22 הנבדקים. אכן, תוצאות לא מעודדות, אם כי נחשבות גבוהות ביותר ברמה העולמית. אחת הסיבות לתוצאות האלו, מסביר ד"ר רוב, היא העובדה שאין מחקר קליני רחב היקף לתופעה, ולכן אנו מטפלים בצורה האופיינית להפרעות מוכרות בתחום התפקוד המיני, דבר שייתכן שאינו הפתרון האידיאלי לבעיה זו, כפי שהוכיח במידה מסוימת המחקר הנוכחי.

עם זאת, אל לנו להאשים את הרפואה בלבד. העובדה שגברים הסובלים מבעיה זו מעדיפים להתעלם ולא לדבר עליה, או לפנות לגורם מקצועי בעניין, היא דבר לא פשוט כשלעצמו. בעוד שהמודעות לנושא השפיכה המוקדמת רבת פעלים, השפיכה המעוכבת מקבלת הכרה מועטה ובעיקר בקרב גברים בגילאים מתקדמים, שאז הבעיה, בדרך כלל, רפואית גרידא.

אחת המסקנות של המחקר, מלבד ההצעה להמשיך במחקר הקליני היא לעודד גברים הסובלים מהבעיה הזו בצורה הראשונית שלה (כלומר, ללא הסבר רפואי מובהק) לפנות לקבלת טיפול מקצועי משולב, רפואי-סקסולוגי, ולהסיר את מחסום הבושה או חוסר המודעות בטיפול בה.

"בכל מקרה", מסכם ד"ר רוב, "ברור שבעיית השפיכה המעוכבת היא בעיה רפואית המערבת גורמים אורגניים (אנטומיים והורמונאליים) כמו גם גורמים פסיכולוגיים, ומחייבת המשך מחקר על מנת לשפר את איכות חייהם של הסובלים ממנה".

 
הדפס
הלל יפה אונליין צד
בית ספר לסיעוד
נשים ויולדות
ילדים
סרטונים
ניהול תכנים:
עבור לתוכן העמוד