"עם היד על הדופק"

אינספור מחקרים קבעו כי פעילות גופנית משחררת אנדורפינים - הורמונים התורמים לתחושה כללית טובה, פיזית ונפשית, מסייעת בשמירה על רמת כולסטרול תקינה, איזון גורמי סיכון, ירידה במשקל גוף ובמסת שומן, רמת סוכר מאוזנת, ערכי לחץ דם טובים יותר ועוד. ברוב המקרים ניתן לומר כי אדם אשר מקפיד על פעילות גופנית קבועה, לא מעשן ואוכל בצורה בריאה יותר, נמצא בסיכון נמוך יותר לחוות אירוע לב לעומת אדם בעל אורח חיים יושבני, אשר אינו מבצע כלל פעילות גופנית.

הסיכון למוות פתאומי בקרב אוכלוסייה אשר מבצעת פעילות גופנית סדירה נמוך יותר מאשר אוכלוסייה המאופיינת באורח חיים יושבני. יש המעריכים כי הסיכוי למוות פתאומי יורד בכ-50%. עם זאת, בקרב ספורטאים מקצועיים או כאלה שתחביב הספורט תופס מקום מרכזי בחייהם, רוב אירועי המוות הפתאומי מתרחשים דווקא סמוך לפעילות, בזמן הפעילות או לאחריה.

מה הסיבה?

אירוע לב בקרב צעירים מתחת לגיל 35 נובע לרוב מסיבה מולדת. מרבית אירועי הלב הפתאומיים בקרב אנשים בגילאי 35 ומעלה, מתרחשים כתוצאה מטרשת עורקי הלב, דהיינו, חסימת עורקים, שלא תמיד ידועה למתאמן ולא תמיד ניתן לגלותה בבדיקת ארגומטריה (בדיקת מאמץ), במיוחד בשלביה הראשוניים.

בעיה נפוצה נוספת אופיינית לאותם אנשים שלא עסקו בפעילות גופנית במשך עשרות שנים ופתאום, ביום אחד, התחילו להתאמן ולעסוק בפעילות גופנית מאומצת עד לכדי תחרויות, כגון חצי מרתון ומרתון. "אדם שמתחיל לעסוק בפעילות גופנית מאומצת ולא עושה זאת בהדרגה, נמצא בסיכון גבוה מאוד לאירוע לב. העומס המוטל על הגוף בכלל ועל מערכת הלב בפרט, שלא היו מורגלים לרמת מאמץ שכזו, מסכן משמעותית את האדם עד לכדי מוות ולכן אדם שמעוניין לחזור לפעילות גופנית לאחר שנים שלא עסק בכך, או אדם שמעוניין להתחיל לבצע פעילות גופנית סדירה, צריך לעשות זאת בצורה הדרגתית, לאט לאט, תחת פיקוח מותאם", מסביר פרופ' רוגין.

מניעה – האומנם?

ההנחיה למניעה ראשונית של אירוע לב בקרב אוכלוסייה בריאה, עם או בלי גורמי סיכון, היא ביצוע פעילות גופנית בדרגה בינונית של כ-150 דקות בשבוע או בדרגה בינונית-גבוהה במשך כ-75 דקות בשבוע. לאנשים שעברו התקף לב או נמצאים ברמת סיכון גבוהה, ההמלצה היא ללכת בקצב מהיר 30-50 דקות במשך 3-4 פעמים בשבוע.

הגבלת דופק

בבדיקת מאמץ נקבע דופק מטרה על פי נוסחה כללית, שבה מחסרים מ-220 את גיל המטופל ומקבלים את דופק המטרה. (גיל המטופל-220). כשהנבדק מגיע ל-85% מדופק המטרה ואין שינוי באק"ג, ניתן לקבוע שהבדיקה תקינה. לדוגמה, אדם בן 50, דופק המטרה שלו הוא 170. אם הוא מגיע לדופק 145 ואין שינוי באק"ג, ניתן לקבוע כי הבדיקה תקינה, דהיינו, הסיכוי שיחווה התקף לב הוא מזערי.

ישנם מקרים של ספורטאים מקצועיים שהתמוטטו בזמן ריצה או במהלך אימון אופניים שגרתי, שגורמים לאנשים לתהות מה הסיבה לכך. שריר הלב של ספורטאי מקצועי עובר שינויים של התעבות (היפרטרופיה). כתוצאה מכך חלים שינויים באופן ההתכווצות החשמלית של שריר הלב. בחלק מסוים של המתאמנים הללו עלולות להופיע הפרעות בקצב הלב מסוג פרפור עליות. ניתן לייחס מצב זה לעובדה שאותם ספורטאים מעלים דופק לרמה גבוהה מאוד במשך זמן ממושך, דבר המקשה על תפקוד הלב ויוצר עומס משמעותי. אמנם אין תשובה חד-משמעית מהו הדופק המומלץ שכדאי להגיע אליו לפרק זמן ממושך, אך כל אדם צריך להציב לעצמו את הגבולות שמתאימים לו, כלומר, לשמור על דופק מטרה תוך עליית הדופק לפרקים קצרים (פיקים).

ניתן להשוות את גוף האדם למנוע של מכונית. במכונית יש מד סיבובי מנוע והמחוג מצביע על צבע אדום כאשר עולים למהירויות גבוהות. גם במכונית טובה בעלת נפח מנוע גדול, לא ניתן לנסוע במהירות 170 קמ"ש עם מד סיבובי מנוע גבוה במשך 20 דקות ברציפות. מדי פעם צריך להאט את הקצב ואז לעלות שוב. גם אם אתם ספורטאים מנוסים, שמרו על רמת דופק סבירה לאורך זמן, עם העלאת הדופק לפרקי זמן קצרים, על מנת שלא ליצור עומס על הלב. אם אתם מאלה המעוניינים להתחיל לעסוק בפעילות גופנית סדירה, עשו זאת בצורה הדרגתית ומבוקרת, בהתאם לקצב האישי שלכם.