דלג על Banners
Banners
הדר דף הבית בלי JCI
דלג על בר עליון משנה
בר עליון משנה
דלג על חיפוש
חיפוש
דלג על בר עליון
בר עליון

עלייה מדאיגה בהפרעות אכילה בקרב בני נוער

בין תוצרי הלוואי של מגפת הקורונה, שהביאה איתה שגרה מבלבלת ואי-ודאות, המומחים מזהים עלייה בהפרעות אכילה בקרב ילדים ונוער. אלה חורש, פסיכולוגית קלינית במרפאה לבריאות הנפש ילדים ונוער בהלל יפה, מדברת על התופעה ומה ניתן לעשות
18/02/2021

מגפת הקורונה משפיעה, למעשה, על כל תחום בחיינו. גם בהקשר של הפרעות אכילה ניתן כבר לראות את ההשלכות. "בימים כתיקונם, ילדים ובני הנוער נמצאים במסגרות, תחת עיניהם הרואות של המורים, יועצות בתי הספר ומדריכי החוגים, אשר למדו במסגרת הכשרתם לזהות סימנים של מצוקה נפשית, דיכאון, חרדות מתגברות, וכן הידרדרות למצב של הפרעת אכילה. בשגרה החדשה, כאשר הילדים מבלים את רוב זמנם בבית, ללא מסגרות חינוכיות, ייתכן כי אנו, ההורים, לא נזהה מידית הפרעת אכילה, אלא כאשר הילד יגיע למצב של תשישות או עייפות קיצונית, שידליק לנו נורה אדומה", מציינת אלה חורש, פסיכולוגית קלינית במרפאה לבריאות הנפש ילדים ונוער במרכז הרפואי הלל יפה.

 

חורש מעלה יתרון חשוב בתקופה זו, שבה עצם השהייה הממושכת בבתים מאפשרת להורים לאמוד את הרגלי האכילה של ילדיהם בכלל והאפשרות לזהות התנהגות חריגה ומדאיגה בפרט. "אנו, ההורים, יכולים להיות נוכחים יותר בחיי היומיום של הילדים, לפקוח עין ולגלות מעורבות רבה יותר בהרגלי האכילה שלהם". 

 

מודל לחיקוי

 

על פי חורש, על ההורים לראות עצמם כמודל לאכילה נכונה, בין אם במודע ובין אם לא, בין אם נרצה בכך ובין אם לא. "ההורים מהווים עבור ילדיהם מודל לחיקוי מבחינת תפיסות חיים, עמדות והרגלים שונים. כך גם בהקשר להרגלי אכילה. כדאי שנשאף ליותר ארוחות משותפות, לפחות אחת ביום, ופחות הסתגרות של כל אחד בחדרו עם צלחת שהכין לעצמו בחופזה במטבח. מעבר להזדמנות לשיחה נעימה ושיתוף מחויות היומיום, נוכל להקנות לילדים הרגלים לאכילה נכונה, בריאה ומאוזנת, ולצפות באופן בו ילדינו בוחרים את האוכל, מעדיפים אוכל כזה על פני אחר, מגוונים, מצמצמים, בררנים, ממהרים ללעוס ולבלוע, 'משחקים' עם האוכל, לועסים בהנאה או מתעכבים ואף מתקשים בלעיסה ובבליעה. ננסה לשים לב להערות שלנו כלפי הנראות, הגוף והרגלי האכילה שלנו בפני הילדים. ילדים שסובלים מהפרעת אכילה או נמצאים בתחילתו של תהליך הידרדרות, יהיו רגישים מאוד לאמירות אלו, במיוחד כאשר הן באות מהוריהם", מסבירה חורש.

 


לנסות לשים לב להתנהגויות חריגות של הילדים סביב האוכל

 

להיות רזה וחטוב - זה "IN"

 

בעשורים האחרונים, ובפרט בתקופת הקורונה, משך החשיפה לרשתות החברתיות ולמסכים הולך וגובר. ילדים ובני הנוער נחשפים למסרים מעולם תרבותי התומך ב"להיות רזה, שרירי, חטוב, יפה ומוצלח", בדומה לכוכבי הרשת והטלוויזיה. "הם לחלוטין נמצאים תחת מכבש לחצים לא פשוט לעמוד בסטנדרט הגבוה שנראה מולם. לעתים, לצד עיסוק מופרז ומעוות באוכל ובנראות, הם ישלבו גם ספורט מאומץ ולא מבוקר. בהמשך למודל החיקוי שאנו יכולים לשמש עבור ילדינו, בדומה לאכילה, כך גם לגבי ספורט. אימוץ שגרת אימונים קלילה ומשחררת עבור כל בני הבית יכול לאפשר מקום של הרפיה ופורקן מתחים. "יש לשים לב לפסיביות קיצונית של הילד, לסרבנות לאיזושהי פעילות גופנית, ננסה לגלות גמישות ויצירתיות על מנת לגייסו למשימה המשפחתית, וכמובן, לשים לב לעיסוק מוגזם בספורט ולניסיון לשרוף קלוריות באופן אובססיבי ומוקצן", מציינת חורש.

 

אתגר הבידוד

 

עוד לפני עידן הקורונה כתב הזמר והיוצר יזהר אשדות: "שעמום שעמום לא עושה כלום/ מוקף מכשירים, אין סימני חיים/ מסכים מרצדים בחדות גבוהה/ החושים עמומים, הראות נמוכה/ רצף של קודים, אותיות ומספרים". כמה רלוונטי לימינו, לשנה האחרונה, שבה הילדים שלנו נעדרים מהמסגרות החינוכיות וחוזרים אליהן, ובכל יציאה מהמסגרת, לצד ההתרגשות ואולי ההבטחה לתחושת חופש ולרגעי הנאה אינסופיים, מוצפים גם בתחושת ריקנות, חוסר מעש, שעות של למידה מול מסך, תחושת מיצוי, חוסר חיוניות, בדידות, חוסר שקט ועצבנות. נוסף לאלה, יש כאלה שנכנסו לבידוד, לפעמים יותר מפעם אחת, עבורם השגרה נעצרת בפתאומיות, והפוטנציאל לרגעי שעמום אף גבוה, ואיתם גם רגשות תסכול ומרמור. כולנו טרודים במציאת תעסוקה לילדינו, ואחרי תקופה כל כך ארוכה הרעיונות היצירתיים הולכים ונשחקים.

 

ומה עושים כשמשעמם? אוכלים! כאן נעשה כל מאמץ לנתק את החיבור האוטומטי הטבוע בנו ובילדינו בין שעמום ורגשות שליליים בכלל לבין אוכל. מה אפשר לעשות? נאכל בשעות קבועות, עד כמה שניתן, בארוחה מסודרת ולא בדרך אגב, ארוחה משמעותית ומזינה, נבשל ביחד, אם אפשר, נחווה את הבישול והאפייה, את התהליך ולא רק את התוצר המוגמר הנאכל ללא תשומת לב. כמובן, נאכל ללא מסכים לצדנו, שפוגעים באכילה מודעת וקשובה. 

 

הכלה והקשבה - זה שם המשחק

 

בתקופה זו, שבה קיימת עלייה משמעותית בעוצמות המצוקה שהילדים חווים, בחרדות, בסימנים של התנהגויות אובססיביות קומפולסיביות, וכן בהפרעות האכילה, יש מקום חשוב לשיח הרגשי המשפחתי. זהו מהלך מורכב ומאתגר במשפחות שבהן לא התנהל שיח כזה עד כה, אולם גם התייחסות קטנה ועדינה יכולה לגעת במי שחווה את הקושי. "תנו מקום לרגשות השליליים, זה עלול להיות מבהיל, אבל הם חלק מהחוויה האנושית. הפנו שאלה מתעניינת אל הילד, הציעו מפגש משותף, גם אם קצר, אך איכותי ומשמעותי, הראו שאתם כאן עבורו. דווקא בתקופה מבלבלת זו, הילד צריך אתכם כדי לפרוק מעליו את החששות, הפחדים, התסכול ואף את תחושת הבדידות", מסבירה חורש.

 


לאכול ללא מסכים

 

אכילה רגשית

 

בניגוד לגישה של "להיות רזה וחטוב", מצב שעלול להוביל, לעתים, עד לכדי אנורקסיה או בולמיה, יש שייקחו את המצב לקיצון השני, השמנת יתר. "אוכל יכול להוות עבורנו אמצעי לשיפור ההרגשה הכללית, לשיפור מצב הרוח, לנחמה, זה בסדר! כל עוד אנו מצליחים ליהנות מהארוחות שלנו, גם בארוחות המשפחתיות, גם ברגעי השעמום, והופכים אותן למזינות ומושקעות. כאשר אנו מוצאים את עצמנו או מזהים את ילדינו כלואים במעגל אכזרי, שבו הם פונים אל האוכל שוב ושוב, מתנחמים לרגע, אך כעבור זמן מה מצב רוחם יורד, הם חסרי חיות, ומשמיעים אמירות העלולות להצביע על דימוי עצמי פגוע ודימוי גוף ירוד, אז כדאי שניכנס לדריכות", מסבירה חורש.

 

במצבים אלו של אכילה רגשית הילד פונה אל האוכל, אולם לא מתוך רעב פיזיולוגי ולא חווה תחושת שובע, אלא על מנת להפחית מהמצוקה הרגשית, ולמעשה, חווה הקלה מקומית שלאחריה "נפילה" דרמטית. החוויה היא שמה שאמור היה לשפר את הרגשתי הוא הגורם לי להרגיש רע עם עצמי. במידה שהרגלי אכילה נכונים מצליחים להביא לשיפור, זה נהדר, אולם אם לא, נבין כי ילדנו זקוק לעזרה, והוא כלוא במעגל שקשה לצאת ממנו לבד.  

 

נורות אדומות

 

מלבד ההסתכלות שלנו, ההורים, על התנהלות הילדים סביב נושא האוכל, בפרט בתקופה זו, נחדד כמה נקודות קריטיות, שאם הבחנתם בהן, מומלץ לפנות להתייעצות עם איש מקצוע. "אכילה איטית במיוחד, משחק עם האוכל, חיתוך לחתיכות קטנות, מציצה, העברת האוכל מצד לצד בצלחת, ועוד סימנים שנראים כמו משיכת זמן והימנעות מאכילה. כמו כן בררנות יתר, ביקורת על האוכל, למשל, 'זה קשה', 'זה בלתי לעיס', 'זה יבש', כך שנותר לא מעט מזון בצלחת והמנה מצטמצמת משמעותית. בנוסף, קושי לשבת לאורך זמן בארוחה, תזזיתיות, חוסר שקט, קימה לשירותים, ומה שעוד יכול לשרת את ההימנעות ומשיכת הזמן. לצד ההתנהלות בארוחות עצמן, ישנן התנהגויות מעוררות חשד, למשל, פעילות גופנית אינטנסיבית במטרה לשרוף קלוריות, אגירת מזון במקומות שונים בבית, היעלמות חריגה של מזון מהמזווה, הקאות ושלשולים, חשיבה שלילית, הבאה לידי ביטוי באמירות חוזרות ונשנות טעונות ביקורת שלילית על המראה החיצוני, התנהגות של שליטת יתר, וכן מדידה תכופה של המשקל".

 

לסיכום, מציינת חורש: "אנו, כהורים, לא יכולים לפקח על ילדינו בכל רגע נתון, בטח לא כהורים למתבגרים הזקוקים לתחושת שליטה ומרחב פרטי. זוהי מסגרת המארגנת את האופן שבו אנו רואים את הילד, חושבים ומבינים אותו, וכן מסגרת השמה דגש על חשיבות הנוכחות ההורית בתקופה זו, שבה ילדינו חווים את רגשותיהם בעוצמה. במידה שזיהיתם התנהגות חריגה, פנו לאיש מקצוע. זיהוי מוקדם של הפרעות אכילה ימנע את חומרת המצב ויאפשר קבלת טיפול עם תוצאות מהירות וטובות יותר".

 
הדפס

עוד ב"מה חדש"

דלג על Banners
Banners
הלל יפה אונליין צד
דלג על Banners
Banners
בית ספר לסיעוד
דלג על Banners
Banners
נשים ויולדות
דלג על Banners
Banners
ילדים
דלג על Banners
Banners
חיוג מקוצר
דרונט בניית אתרים
דלג על בר תחתון
בר תחתון
ניהול תכנים:
עבור לתוכן העמוד